המשך 'מזמור לדוד'
תיעוד 23
תאריך תיעוד: 13/07/2022
מִזְמוֹר לְדָוִד, יְהֹוָה רֹעִי לֹא אֶחְסָר: בִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי עַל מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי: נַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב יַנְחֵנִי בְמַעְגְּלֵי צֶדֶק לְמַעַן שְׁמוֹ: גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי: תַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי כּוֹסִי רְוָיָה: אַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל יְמֵי חַיָּי וְשַׁבְתִּי בְּבֵית יְהֹוָה לְאֹרֶךְ יָמִים:
המשך יצירות 'מזמור לדוד'
כמו שהבטחנו במאמרינו הקודם, ממשיכים אנו להעלות כאן, את היצירות על 'מזמור לדוד' המיוחדות והמעוררות געגוע, של סעודה שלישית.
חלקם של יצירות אלה, מוכרות ומושרות בפי החסידים בכל מקהלותיהם, אם בשולחנותיהם הטהורים של רבותינו הקדושים, ואם בכל קיבוץ חסידי ויזניצאי בבתי המדרשות הויזניצאיים ברחבי הארץ והעולם. שכן, חסידים, כך קבע הבעל שם טוב, מתקבצים יחדיו בבית המדרש לסעודה שלישית, משוררים יחדיו, מתעלים יחדיו ומתרוממים יחדיו. סעודה שלישית – אינה סעודה הנאכלת בבית. גדלות הזמן והשעה, המכונה בפי הזוהר 'רעווא דרעוון' היא מזככת, נעלה, אך אף מחייבת.
כאמור, חלקם של היצירות עדיין מושרות ומוכרות בפי כל, שפר עליהם גורלם. שונה היא גורלם של יצירות אחרות ומרהיבות לא פחות, ענוגות ובעלי תנועות מלאות רגש, שביכלתם לטלטל את הלב ואת הנפש כולו.
צוק העתים והזמנים, מרוצות השנים, וכמובן, החורבן הגדול אשר פקד את עם ה' בשנות השואה האיומה, הביא לשכחה של מקצת מזמירות מיוחדות אלו.
חז"ל אומרים על רבי חייא "כמה גדולים מעשה חיא" על כך שעשה שלא תשתכח תורה מישראל, אף אנו חייבים לומר בלשונם זה: "כמה גדולים מעשה רבי קלמן שטעקל ז"ל, בעל המנגן הבלתי נשכח, האיש והלב המבעבע, שלא תשתכח תורת הנגינה והנוסח מישראל".
כבר הרחבנו אודות ר' קלמן במאמרים משנים קודמות, ועוד הרבה יש להרחיב על פעליו הרבים, ולא רק שלו אלא של כל מעתיקי השמועה ומעבירי אבוקת הנגינה מדור העבר לדורות הבאים. עוד יש לנו מילין על כך. אלא שכאן, הבאנו שוב מפיו, מספר ניכר נוסף של יצירות 'מזמור לדוד' אשר זכר ואשר השקיע את כל אונו ואת תמצית דמו וחייו, כדי להעבירם.
בזכות הקלטות אלה, שוב מושרות חלק ניכר מן היצירות בפי החסידים, הודות למקהלת ויזניץ המשקיעה כוחות רבים במחקר ובשינון ובהשגת חומרים אלה, ועוד היד נטויה להמשיך ולחדש עוד ועוד יצירות על מזמור לדוד. מכאן הקריאה לאנשי שלומנו חובבי הנגינה וההיסטוריה, אנא, אל תכריתו את זכרם של אותם יצירות, חובת ברזל היא לנו ולבנינו!