מזמור לדוד
תיעוד 21
תאריך תיעוד: 13/07/2022
מִזְמוֹר לְדָוִד, יְהֹוָה רֹעִי לֹא אֶחְסָר: בִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי עַל מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי: נַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב יַנְחֵנִי בְמַעְגְּלֵי צֶדֶק לְמַעַן שְׁמוֹ: גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי: תַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי כּוֹסִי רְוָיָה: אַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל יְמֵי חַיָּי וְשַׁבְתִּי בְּבֵית יְהֹוָה לְאֹרֶךְ יָמִים:
מזמור לדוד – ר' יצחק גלזר ור' קלמן זינגר
בעת רעווא דרעווין, סעודה שלישית אצל רבותינו הקדושים, נוהגים על פי נוסח הבעל שם טוב הקדוש המקובל אצל רבותינו הקדושים, לשורר ג' פעמים את הזמר 'מזמור לדוד'.
שעה מרטיטה היא זו, הקהל עומד וסובב את רבותינו הקדושים כחומה, האור אינו דולק. חושך אפילה שורר בהיכל, אך בלבבות – אור גדול מתנחל והולך. בחסות החשכה, מרשה כל אחד לעצמו להרהר בתשובה, להתדבק אל יוצרו וקונו, לחשב חשבון נפשו בעת השירה הנוגה והערבה.
בשירת 'מזמור לדוד', מכובדים בדרך כלל זקני וחשובי העדה, יודעי נגן אשר בקולם המרטיט נותנים קולם ביצירות ערבות בזמר זה.
אחד מאותם בעלי מנגנים, היה החסיד הנודע והמפורסם רבי יצחק גלזר ז"ל, אשר התגורר בתל אביב והיה מגיע לשבתות אצל רבנו ה'אמרי חיים' וה'ישועות משה'. קולו היה עמוק, רוטט וכמו משורר את נשמתו המתחטאת כבן המתחטא לפני אביו, והיה הקול חודר אל הלבבות, בוקע בהם חריצים וכמו משרטט תלם עמוק.
יצירותיו אלה, אותם הביא כביכורים מה'אלטער היים', מבוקובינה שברומניה, מושרים עד היום בפי מקהלת ויזניץ לעתים בסעודה שלישית, ומהווים מנכסי צאן הברזל ו'חובה' בכל סעודה שלישית.
השכילו חוקרי הנגינה לבית ויזניץ, ופנו אליו להקליט שנים מיצירותיו אלה, למען יעמדו ימים רבים, ולמען יאריכו ימים על האדמה ולא ישתכחו מתהום הנשיה, הקלטות מקוריות אלה מוגשות כאן להאזנתכם הערבה.
לצידם, מוגשת כאן יצירה נוספת, המוקלטת ע"י מקהלת ויזניץ, פרי יצירתו של החזן הנודע רבי קלמן זינגר, שהיה המשורר לפני כמאתיים שנה, בצילו של רבנו הגדול ה'צמח צדיק' זכותו יגן עלינו.
על רבי קלמן זינגר מסופר, שרבנו הק' ה'צמח' היה משנן עמו את הנוסח לקראת הימים הנוראים, ויהי כאשר אך פתח רבי קלמן את פיו, פצח רבנו ה'צמח' בבכי סוער ומטלטל ולא יכול היה לחזור לעצמו, שרעפי געגועיו רק שמעו את הגיגי הימים הנוראים ולא יכול היה לעמוד בפני רגשי התשוקה והגעגועים, עד שהיה ר' קלמן זקוק 'לגעור' בו: רבי, כך לא נצליח לשנן כלום…